ATbar הסתה ברשת: האיום והמענה

הסתה ברשת: האיום והמענה

23/03/2017 | by Eshed, Gadi  

אחד על אחד[1] עם נצ"מ בדימוס גדי אשד, עמית במכון למדיניות נגד טרור (ICT) מפקד ימ"ר תל אביב לשעבר.

לרגל צאת מאמרו "ההתמודדות העולמית עם להקת זאבי המדיה החברתית בעידן טרור הבודדים", ישבנו לשיחה עם נצ"מ בדימוס גדי אשד, וקיבלנו הצצה לאתגרים הניצבים לכוחות הביטחון בתחום ההסתה בעידן האינטרנט.

הסתה ותעמולה ברשת הפכו לכלי מרכזי בידי ארגוני טרור להפצת אידיאולוגיה, גיוס פעילים ולוחמה פסיכולוגית. מהו היקף ההשפעה שיש להסתה ברשת? מהו המשקל של הסתה ברשת לעומת תהליכי ההסתה והרדיקליזציה המסורתיים? ומהם האתגרים הניצבים לרגליה של משטרת ישראל בהתמודדות עם התופעה?

גדי אשד: להסתה ברשת משקל משמעותי, אל מול תהליכי ההסתה המסורתיים, מסיבה אחת פשוטה – היכולת כיום להגיע לקהלי יעד גדולים יותר. עד עידן הגלובליזציה, הטרור היה מקומיומוגבל יחסית, כל זאת השתנה עם זרימת המידע באינטרנט שאפשרה לבטל כמעט לחלוטין את המגבלה הטריטוריאלית. בלחיצת כפתור פתאום היה ניתן להגיע לקהלים שלא היה ניתן להגיע אליהם בעבר. שני קהלי יעד מרכזיים חדשים החלו להיחשף לתכנים אלו עם עידן האינטרנט והפכו למוסתים המרכזיים עמם משטרת ישראלוכלל גופי הביטחון והאכיפה בארץ ובעולם המערבי  מתמודדת כיום - צעירים חילוניים ועבריינים פליליים. קהל הצעירים החילוניים, מוצאים בחומרי ההסתה ברשת הצדקה, משמעות וחיזוק ל"אני" שלהם. עבריינים צעירים, רגישים יותר לחומרי הסתה ושטיפת מוח מסוג זה. לכן, עבורם המעבר בין עבריין פלילי לעבריין אידאולוגי, מחשבתית, קל יותר. "כשאתה חי 24 שעות עם גנבים מן הסתם תהפוך גנב, וכשנחשפתי לחומרים ג'האדיסטיים ובעוולות שהעולם המערבי מבצע בזה המוסלמי, הפכתי ג'האדיסט". אמירתו של העבריין הפלילי שהורשע ברצח קצין משטרה ואשתו בצרפת.

מבחינה אכיפתית, מאתגר מאוד לסכל פעילות טרור בשטח של בעלי רקע פלילי, מה שמכונה בשפה המשטרתית "חתולי רחוב", הם אומנם מוכרים למשטרה, מאידך הם תמיד בודקים האם עוקבים אחריהם ואף ינקטו בצעדי זהירות המקשים על האכיפה . הקהל השני אף הוא מסוכן, כי למעשה אף אחד לא מכיר אותם. הקיום שלהם נוצר מתוך החשיפה שלהם להסתה ברשתות החברתיות.

בנוסף לאתגרים הרבים העומדים בפני משטרת ישראל בהבאתם לדין של מסיתים ברשת, קיימת אי הסכמה בין בתי המשפט המקלים עם עברייני הסתה לבין המשטרה המבקשת להגדיל את תקופת המאסר. האם להערכתך, החמרה בענישה היא אכן הפתרון להתמודדות עם התופעה?

גדי אשד: במהלך מבצע צוק איתן וגל הסכינאות, רמת הענישה בבית המשפט השלום בירושלים לדוגמא נגד מסיתים ברשת הייתה בין 5 חודשים ל-24 חודשים, נתון נמוך, בעיקר ביחס לתקופה הנדונה. בהכללה, בתי משפט בעולם המערבי מתקשים בתהליך העמדה לדין בעברות הסתה. המסיתים לא מתאימים לקטגורית העבריין הקלאסי, עמם למדו הדמוקרטיות בעולם להתמודד. לכן התהליך המשפטי מול אותם מסיתים ברשת אינו תואם את המציאות החדשה. אחד הכשלים המרכזיים נובע מהמשימה הכמעט בלתי אפשרית לאתר זיקה ישירה בין מבצע פעולת הטרור בפועל לבין ההסתה. כשל נוסף, נובע מהנורמה הקיימת במערכת המשפט באשר לאופן קביעת העונש. כפי שנטען לעיל, חלק משמעותי מהמסיתים ברשת היום הנם צעירים ללא הרשעות קודמות. מערכת המשפט באופן טבעי בוחנת לצד שיקולי ההרתעה, גם את סיכוי השיקום. וכאן נשאלת השאלה, האם כללי המשחק האלו מתאימים לעידן החדש? והאם אין צורך במבחן שונה? על אף הנאמר לעיל, קיימת תמימות דעים כי גם במידה ויקשיחו את זמן המאסר, הסיכוי שזה ימנע הסתה נמוך מאוד. מאידך לא ניתן ליצור גם את ההפך. לא ניתן להטיל חמישה חודשי מאסר ולצפות שזה ירתיע מסיתים ברשת. כיום רמת הענישה הממוצעת נוטה לתת משקל יתר לנאשם ועדיין רחוקה מנקודת האיזון של האינטרס הציבורי של אפקט ההרתעה.

57% מהג'יהאדסטים הנבדקים במחקר שבוצע על-ידי מכון [2]ICSR קבע כי הם היו כלואים לפני שהחל תהליך ההקצנה שלהם" בהנחה ותקופת המאסר תגדל, האם הסיכון הגלום בתהליכי רדיקליזציה בכותלי הכלא לא מהווה איום ארוך טווח משמעותי יותר? האם חשיפתם של מסיתים מורשעים לקהל יעד של עבריינים צעירים לא ישיג דווקא את התוצאה ההפוכה?

גדי אשד: האיום קיים כל עוד לא תישמר ההפרדה בין עבריינים פליליים לאלו הביטחוניים. במקרה כזה, האיום המשמעותי קיים לא לגבי אותם מסיתים, אלא אל מול קהל היעד שלו בכלא. שכן, באופן יחסי קל יותר להסית עבריינים פליליים לפעילות טרור מבצעית. עבריין פלילי שהופך לאידאולוג ושתהליך ההקצנה הוא בכלא, מסוכן עוד יותר ממפגעים דוגמת הזאב הבודד. נשאת מלחם, המפגע שביצע את הפיגוע בדיזינגוף הוא דוגמה בולטת לכך. המפגע, עבריין מורשע, התגורר ועבד ברמת אביב. הוא עבר תהליך הקצנה, ככל הנראה שילוב בין הסתה בכלא לרדיקליזציה כתוצאה מחשיפה להסתה ברשת. ניתן לראות קור רוח של עבריין קלאסי, לפי אופן  התכנון, הביצוע, הנסיגה ו"החוצפה" שהוא הפגין במהלך הפיגוע.

המאבק נגד ההסתה ברשת, מתקיים לא רק אל מול העבריינים עצמם, אלא גם מול פלטפורמות המדיה החברתית, המסרבות לקחת אחריות על התכנים, ולשתף פעולה עם מערכות הביטחון. זוהי סוגיה חוצת גבולות, הניצבת בפני רוב מערכות הביטחון בעולם. כיצד לדעתך יש לפעול אל   מול תאגידי המדיה?

גדי אשד: במשך תקופה ארוכה תאגידי המדיה החברתית העבירו את המסר כי אין פתרון טכנולוגי לניטור וסינון תכנים ברשת ופתרו עצמם מאחריות על הסתה ותעמולה. עם זאת, בעת האחרונה אנו נחשפים לעובדה שזו רק פונקציה של חוסר רצון הנובע מאינטרסים כלכליים. בפועל, חברות שונות צצו ברחבי העולם והצהירו כי פיתחו פתרון טכנולוגי לניטור וסינון תכנים ברשת, וביניהם גם חברת האם של גוגל. יכולות אלו העמידו את תאגידי המדיה החברתית בפני ביקורת הולכת וגדלה, ואלו בחרו להסתתר גם מאחורי הטענות להגנה על חופש הביטוי. להערכתי כיום ענקיות הרשת כבר מתחילות להבין כי יתקשו להמשיך לאורך זמן לעמוד מאחורי טענות אלו ככל שהפגיעה בפרט והאיום הביטחוני גדלים.

על מנת לזרז את תהליך לקיחת האחריות של תאגידי המדיה, יש להבין בראש ובראשונה כי אלו הן חברות עסקיות עם שיקולי עלות ורווח. כל זמן שהחברות הללו מרוויחות סכומי עתק, אין להם את המוטיבציה לקחת אחריות על התכנים המתפרסמים בפלטפורמה שלהם, הכוללים בין היתר חומרי הסתה. לכן מומלץ לפעול בערוץ המשפטי, לשנות את החוק האמריקאי, (המגן עליהם כפלטפורמה טכנית בלבד – למרות שהם כבר כלי תקשורת עם שיקולי עריכה) ולהעמיד לדין את תאגידי המדיה החברתית בגין חלקן בהסתה. בסופו של דבר הפגיעה הכלכלית העצומה מכספי המשפט והפיצויים לקורבנות כתוצאה מכך, תסייע בעידוד פיתוח כלים טכנולוגיים וצמצום מעשי הסתה ברשת. לראייה, ההכרעות האחרונות בבית המשפט העליון באירלנד, והתביעות שאושרו בגרמניה, אשר כבר הביאו את פייסבוק לשכור חברה שתעסוק בסינון תכני הסתה בגרמניה בלבד.

האם הסרה של תכנים מסיתים מהרשתות החברתיות אכן תפתור את בעיית ההסתה לטרור ברשת?

גדי אשד: אנונימיות, זמינות ורמת סיכון אפסית, הנם מבין היתרונות שיש לרשתות החברתיות. ברגע שרשתות אלו לא יהיו זמינות עבור ארגוני הטרור, וכאשר למשל, הם יחדלו לעשות שימוש בתוכנות מדף ויפתחו אפליקציות משלהם, יהיה פחות מאתגר לכוחות הביטחון לאתר אותם ולפעול בהתאם. כיום, האתגר עודנו קיים, וכוחות הביטחון נאלצים להתמודד עם כמות אדירה של מידע, אותו עליהם לסנן טרם איתור מסיתים ברשת. כל זאת, ללא סיוע אמיתי של תאגידי המדיה החברתית.

"קיים קושי במציאת פתרונות מעשיים לסינון כלל התכנים הבעייתיים, ולהעברת האחריות לחזקת התאגידים, כשכל התהליך עומד במבחן דילמת חופש הביטוי" מה דעתך על הקו הדק שבין המלחמה בהסתה לבין טענות לשמירה על חופש הביטוי? ומהם האתגרים בהגדרת המונח הסתה?

גדי אשד: אין תשובה קלה. אין הסכמה עולמית להגדרה של טרור, ולכן יש קושי בהסכמה רחבה בהגדרת מהי הסתה לטרור. חשוב להדגיש כי הבעיה היא לא בתחום האפור של חופש הביטוי, אלא דווקא בתעמולה הברורה מאליה. לכן, קודם יש צורך לפתור את הבעיה הזו ואז לצלול לתחומים האפורים. אנחנו עוד לא שם. גם בלי הסכמה של האו"ם למה הוא טרור, לבוא ולטעון כי הביטאונים של דאע"ש הם לא הסתה ותעמולה אינה לגיטימית.לחסום אותם אינה מהווה פגיעה בחופש הביטוי אלה הגנה לגיטימית על שלום הציבור.



[1]ראיון בוצע ונכתב על-ידי דניאל הברפלד, חוקרת במכון למדיניות נגד טרור (ICT)

[2]http://icsr.info/wp-content/uploads/2016/10/ICSR-Report-Criminal-Pasts-Terrorist-Futures-European-Jihadists-and-the-New-Crime-Terror-Nexus.pdf