ATbar איראן והטרור השיעי – מערכת קבלת ההחלטות באיראן ויחסי הכוחות בין מוקדי הכוח

איראן והטרור השיעי – מערכת קבלת ההחלטות באיראן ויחסי הכוחות בין מוקדי הכוח

04/07/2018 | by Iran and Shi'ite Terrorism Desk  

להורדת המאמר המלא

רקע היסטורי

הרפובליקה האסלאמית של איראן היא "ראשית הצירים" של השיעה הפוליטית במזרח התיכון. מהי "השיעה הפוליטית"? כוונתי היא להבנה של זהות ותרבות שיעית, כמו גם משאבים קהילתיים וחברתיים שיעיים, כמצע ליצירתו של כח פוליטי בעל תפישת עולם רחבה. הפיכתה של השיעה לפוליטית לא היתה ענין מובן מאליו. מסורתית, כבר במאה התשיעית קבע האימאם השישי של השיעה שמנהיגי הקהילה השיעית לא יבקשו לעצמם סמכות פוליטית ביצועית.  עד למהפכה של 1979 באיראן, השיעים ברחבי המזרח התיכון היו עדה דתית שנאבקה על אינטרסים מגזריים מול עדות אחרות.  הנסיבות הפוליטיות שנוצרו באיראן משנות ה-60 של המאה העשרים חוללו עימות בין השאה הסמכותני והמתמערב ובין קבוצה קטנה של אנשי דת בהנהגתו של האיאתוללה רוחאללה חומייני. חומייני, שבילה 16 שנים בגלות, ניסח במהלך התקופה הזו תיאוריה שלטונית לפיה אנשי הדת דווקא רשאים ואף חייבים לבקש לעצמם את השלטון הפעיל במדינה. המהפכה שהתרחשה באיראן ב-1979 לא נהגתה במקור כמהפכה אסלאמית. כמו מהפכות עממיות אחרות שהתרחשו באיראן במאה ה-20, גם זו היתה מהפכה של קואליציה שכוונה להדיח את השאה המכהן. מוביליה, שכללו יסודות שמרניים וליברליים כאחד, הניחו שהם יכולים לעשות שימוש בכח המאחד של השיח הדתי על מנת לגייס מגזרים שונים בציבור. הם הופתעו כאשר גילו שהאופוזיציה הדתית רואה עצמה כשירה לתפוס את השלטון, והופתעו עוד יותר לאחר שהקמת הרפובליקה האסלאמית לפי מודל "שלטון חכם הדת" אושרה במשאל עם.

הרפובליקה האסלאמית החדשה בלתה את העשור הראשון לקיומה במלחמה קשה והרסנית. במשך מספר שנים ניסו שליטיה של איראן לקדם מהלך של "יצוא המהפכה האסלאמית". הבשורה הפוליטית השיעית שלבה בין רטוריקה אנטי-אימפריאליסטית להגנה על שיעים שנמצאו במצוקה (בלבנון, למשל). ובכל זאת, הפוטנציאל ליצירתה של תנועה שיעית פוליטית גדולה לא מוצה מעולם. הניסיונות האיראניים לייצא את המהפכה גוועו מספר שנים לאחר הקמתה של הרפובליקה האסלאמית. הקהילות השיעיות במזרח התיכון ובתת-היבשת ההודית לא מיהרו לאמץ את מודל "שלטון חכם הדת" (וליאת-א פקיה) כמתווה להתפתחות פוליטית. המצוקות הפוליטיות הספציפיות של אותן קהילות שיעיות – ממדיניותו התוקפנית של סדאם חוסין בעיראק ועד לאפליית השיעים בסעודיה ובבחריין – לא זכו למענה תחת שלטון אפשרי של חכם הדת. לכך ניתן להוסיף גם התנגדות עקרונית לרעיון ותפישתו כחריגה בוטה מן המסורת השיעית.

Download Full Publication Download