ATbar קואליציות בין ארגוני טרור 1968-1990
Loading Search Engine

קואליציות בין ארגוני טרור 1968-1990

01/08/1996 | by ד"ר אלי כרמון  

פורסם כחיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת חיפה.

נושא שיתוף הפעולה והקואליציות בין ארגוני טרור נחקר עד היום במידה מועטת. רוב החוקרים הקדישו לכך סעיפים בודדים בלבד במחקריהם, ובדרך כלל הציגו תיאור עובדתי המסתמך על מידע שהתפרסם לאחר מעצר ומשפט טרוריסטים שהיו מעורבים בטרור בינלאומי. מספר החוקרים שחקרו ארגוני טרור ספציפיים בתור case-study הקדישו פרקים קצרים לשיתוף הפעולה הבינלאומי של אותם ארגונים. רק החוקרים שפיתחו את תיאורית "הקשר הבינלאומי", המאשימה את ברה"מ ו/או קובה ו/או מדינות ערב מסוימות בהפעלת רשת בינלאומית של ארגוני טרור, התייחסו ביתר הרחבה למידע שפורסם על שיתוף הפעולה הבין-ארגוני. אך הם ניתחו את הקשרים בין ארגוני הטרור באספקלריה של טרור מדינה המופעל ממרכז עולמי יחיד במסגרת קשר אנטי-מערבי, ולא הציגו תמיד חומר ראשוני אמין. תיאוריה זו לא מקובלת על ידי רוב החוקרים המוכרים בתחום הטרור הבינלאומי.

השאלות הרבות שנשאלו כבר בתחילת שנות ה-70 נשארו אפוא פתוחות והן דורשות התייחסות ותשובה, כי המציאות הבינלאומית מוכיחה שאנו עלולים לחיות עם הטרור הבינלאומי בשנים הנראות לעין. האם שיתוף הפעולה בין ארגוני הטרור שפעלו בזירה הבינלאומית בשנות ה-70 וה-80 אכן הגיע לדרגה גבוהה ומעמיקה עד כדי יצירת קואליציות אופרטיביות בין ארגונים ממדינות שונות? האם ישנה בכלל אפשרות לקואליציה ממוסדת בין גורמים שאינם מדינות ריבוניות? איזה גורמים פנימיים ובינלאומיים משפיעים לכוון הקמת קואליציה בין ארגוני טרור? האם לגורם האידיאולוגי השפעה מכרעת על הקמת קואליציה ופעילותה המעשית או שמא אינטרסים פוליטיים וחומריים גוברים על שיקולים אידיאולוגיים? איך פועלת קואליציה במציאות הבינלאומית המשתנה?

אלה שאלות קשות ומורכבות והתשובה עליהן יכולה להשפיע על הערכת מצב לגבי הסיכון האמיתי שמהוות קואליציות בין ארגוני טרור, התנהגותן במערכת הבינלאומית והשפעתן על מדיניות הממשלות המתמודדות עם תופעת הטרור הבינלאומי.

עבודת המחקר הנוכחית מנסה לבנות מסגרת תיאורטית שתסביר את התנאים בהם נולדות קואליציות בין ארגוני טרור בזירה הבינלאומית ואיך הן מתפקדות במערכת הבינלאומית המשתנה. הניתוח התיאורטי נבדק על-ידי הממצאים האמפיריים המתייחסים לשיתוף הפעולה בין ארגוני טרור אירופאיים לבין ארגוני הטרור הפלסטינאיים בין השנים 1990-1968, והקואליציות בין ארגוני הטרור השמאלניים הקיצוניים האירופאיים הידועים יותר כתופעת ה"אירו-טרוריזם" (1988-1984). על סמך הממצאים נעשה ניסיון להרחיב את היריעה לתיאוריה כללית יותר על קואליציות ושיתוף פעולה בין ארגוני טרור בעולם.

כדי לטפל ברבדים השונים של המחקר היה צורך לבחון את הספרות הרלוונטית בשלושה תחומים:

  • התיאוריות על תופעת הטרור וארגוני הטרור.
  • ספרות המתייחסת לארגונים ספציפיים אותם התכוונתי לחקור.
  • תיאוריות על בריתות וקואליציות.

הספרות הדנה בטרור הינה נרחבת ומגוונת ביותר אך היא מצביעה על פער גדול בתחום התיאורטי, תחום שלא התפתח החל מסוף שנות ה-70. פער וחסר זה מורגש במיוחד בחקר ההיבטים המערכתיים הבינלאומיים ובשילוב בין הניתוח ברמת הקבוצה והחברה לבין הרמות הלאומיות והבינלאומיות. יש לציין גם את הכמות הגדולה של מחקרים שהוקדשו לארגוני השמאל הקיצוני המהפכניים לעומת ארגוני הימין הקיצוני ולתנועות וארגונים לאומניים.

נראה שהניסיון היחידי שנעשה עד היום לשלב את התיאוריות השונות, ובייחוד התיאוריות על תפקיד השחקנים הטרנסלאומיים בזירה הבינלאומית, ולנצלן לחקר הקואליציות בין ארגוני טרור, בוצע במחקרו של קנט אוטס (Kent Oots), "A Political Organisation Approach to Transnational Terrorism" (1986). אך מחקרו של אוטס, שהינו מחקר כמותי גרידא, מתרכז בפן צר מאד של חקר הקואליציות בין ארגוני טרור וסובל ממספר פגמים מתודולוגיים מהותיים.

 

Download Full Publication Download