ATbar גיבוש אסטרטגיה ללוחמה בטרור
Loading Search Engine

גיבוש אסטרטגיה ללוחמה בטרור

02/12/2015 | by פרופ. בועז גנור  

מתבסס על מאמר שפורסם לראשונה במעריב On-line במסגרת סדרת מאמרים בנושא אסלאם קיצוני.

ב-11 בספטמבר, 2001 השתנו פני הטרור הבינלאומי. פיגועי אל-קאעדה בניו יורק וושינגטון פתחו עידן חדש של טרור בינלאומי בהיקפים, פריסה וחומרה חסרי תקדים. פיגועי יום שישי השחור שבוצעו ב-13 בנובמבר בפריז על-ידי פעילי דאעש, מהווים את סדרת הפיגועים החמורה ביותר בעשור האחרון באירופה. ממש כשם שפיגועי ה-11 בספטמבר אילצו את הממשל האמריקני לבחון מחדש את דוקטרינת הלוחמה בטרור של ארה"ב, כך גם פיגועי פריז מחייבים את הממשל הצרפתי, מדינות אירופה והעולם המערבי כולו לבחון את תפישות היסוד שמנחות את מדיניות הלוחמה בטרור שלהם. במסגרת זו יש ראשית דבר להגדיר: מיהו האויב? מה הרציונל העומד מאחורי מפעילי הטרור? מה המניעים העומדים בבסיס פעילות הטרור? מהם הגורמים המשפיעים על היקף ומאפייני פעילות הטרור? מהם יכולותיהם וחולשותיהם המבצעיות של ארגון הטרור? ועוד. על רקע זה יש להציב את המטרות שתעמודנה בבסיס הלוחמה בטרור ומהן יש לגזור את המשימות שיוטלו על כוחות הביטחון, המודיעין וגורמים ממשלתיים אחרים הנוטלים חלק במאבק נגד הטרור.

מקבלי ההחלטות במדינות הנפגעות מטרור נוהגים לפרסם מסרים לוחמניים לאחר התרחשותם של פיגועי טרור קשים ולעיתים הם אף מכריזים על מלחמה נגד ארגון הטרור שביצע את הפיגועים. כך, לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר הכריזה ארה"ב מלחמה על אל-קאעדה, הנשיא אובמה ביקש בפברואר 2015 את אישור הקונגרס למלחמה נגד דאעש, והנשיא הולנד הכריז מלחמה על דאעש לאחר פיגועי פריז. אולם נראה כי הגדרת האויב המתמקדת בארגון טרור זה או אחר מהווה את המוצא הקל עבור מקבלי ההחלטות אולם היא חוטאת למציאות. לרוב ארגוני הטרור הפעילים כיום בזירה המקומית או הבינלאומית - דאעש, אל-קאעדה, ג'בהאת אל נוסרא, בוקו-חראם, אל-שבאב, ועוד ארגונים רבים אחרים יש מכנה משותף - החתירה להפיל את המשטרים מולם הם פועלים ולהקים במקומם מדינת ח'ליפות אסלמיסטית שתונהג על-ידי חוק ההלכה האסלאמי. ארגונים אלה נבדלים זה מזה באשר למיקוד פעולתם או סדר הפעולות הנדרש - האם יש להתמקד בג'האד גלובאלי או לוקאלי? האם יש לפעול נגד האויב הרחוק (המערב, ארה"ב ואירופה) או האויב הקרוב (מדינות האסלאם והמשטרים המסורתיים)? מכל מקום האויב אינו ארגון טרור זה או אחר, אלא האידאולוגיה הדתית-פוליטית האסלמיסטית-ג'האדיסטית העומדת בבסיס פעולתם של ארגוני הטרור. לכן, גם אם ביום מן הימים דאעש יוכרע, הרי שהאידאולוגיה הזו תביא לעולם את הארגונים שיירשו ויחליפו אותו עד מהרה.

חלק ממנהיגי המערב מסרבים להכיר בעובדה יסודית זו והם מחפשים הסברים ומניעים אחרים לגל הטרור שתוקף את אירופה והעולם. חלקם בוחר לטעון כי גלי הטרור האסלמיסטי-ג'האדיסטי הם פועל יוצא של עוני בעולם הערבי והמוסלמי, או הקולוניאליזם המערבי, השחיתות של המשטרים המסורתיים הערביים, כיבוש ועוד. שרת החוץ של שבדיה הגדילה לעשות באומרה מיד לאחר פיגועי פריז כי: "בכל העולם יש רבים שעוברים הקצנה ושוב זה מחזיר אותנו לסיטואציות כמו זו שבמזרח-התיכון שם הפלסטינים רואים שאין לנו עתיד, עלינו לקבל את המציאות המייאשת או לפנות לאלימות". במענה למחלוקת הנסובה סביב מניעי הטרור, יש להבדיל בין שני סוגי מניעים "מניעי שורש" ו"מניעים אינסטרומנטליים". מניע השורש הוא הסיבה שבגינה הוקם ופועל ארגון הטרור ובדרך-כלל ניתן לאתר אותו במצע האידאולוגי של הארגון. המניע האינסטרומנטלי משמש כזרז לגיוס פעילים ותמיכה בארגון והוא עשוי להשתנות מעת לעת בהתאם לשינויים בנסיבות ובצרכים של ארגון הטרור. דבריה של שרת החוץ השבדית משקפים חוסר הבנה ובלבול בין מניעי שורש למניעים אינסטרומנטליים. הסכסוך הישראלי-פלסטיני (כמו מניעי עוני, כיבוש, דיכוי וחוסר השכלה) אינו מניע השורש לפיגועי פריז, או לפיגועי ארגונים אסלמיסטיים-ג'האדיסטיים אחרים. ישראל אינה גורם השורש לתהליכי הרדיקליזציה בעולם המוסלמי. מניע השורש הינו כאמור השקפת עולם אידאולוגית-דתית קיצונית המתבססת על פרשנות מסוכנת של דת האסלאם. כל המניעים האחרים הינם מניעים אינסטרומנטליים שאמורים לשמש כקטליזטורים לגיוס, שטיפת מוח והנעה לפעולה. לפיכך, יש להבהיר לשרת החוץ השבדית ולדומיה כי גם אם המניע האינסטרומנטלי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני היה מסתיים בהסכם שלום (אינשאללה), או שמדינת ישראל הייתה מתאדה מן העולם (חלילה), הדבר לא היה עוצר את תהליכי הרדיקליזציה בעולם המוסלמי ולא היה מונע את פיגועי הטרור האסלמיסטיים-ג'האדיסטיים באירופה ובפריז. נהפוך הוא, הכחדתה של ישראל הייתה מאיצה הקמת מדינת ח'ליפות אסלמית בכל המזרח-התיכון, שופכת שמן למדורת האסלאם הרדיקאלי ומחזקת את המאבק הגלובאלי של הג'האדיסטים. לא רק שישראל אינה הגורם להאצת תהליכי הרדיקליזציה האסלמיסטיים, אלא היא הזרוע הארוכה של העולם המערבי שהודף את גלי האסלאם הרדיקאלי וחוצץ בינם לבין אירופה.

על פניו נראה כי מקבלי ההחלטות בעולם המערבי לא מבינים את הצורך להתמודד עם האידיאולוגיה האסלמיסטית-ג'האדיסטית העומדת מאחורי ארגוני הטרור ומניעיהם. ברוב המקרים הנטייה שלהם היא לפשט את התמונה המורכבת. כך למשל המגמה המסתמנת בעולם המערבי כיום חותרת להסבת השיח הבינלאומי מ"לוחמה בטרור" (counter terrorism) ל"מאבק בקיצונים אלימים" (CVE - countering violent extremism). מגמה זו מסוכנת ביותר משום שהיא משקפת גישה של "פוליטיקל קורקטנס" מערבי שנועד לגייס את הרוב המוסלמי למאבק בטרור האסלמיסטי-ג'האדיסטי, זאת מבלי לקשור בין שני הנושאים - המניע הדתי והתוצאה האלימה. הניסיון לגייס את הרוב המוסלמי המתון למאבק בטרוריסטים האסלמיסטים-ג'האדיסטיים הינו מבורך וחשוב מאין כמוהו, אולם אין לעשות זאת תוך חשש, התבטלות ופיוס של המדינות והקהילות המוסלמיות ברחבי העולם. במקום זאת יש לקיים עם הרוב המוסלמי שיח כנה, פתוח ואמיץ שקורא לילד בשמו, ובכוחות משותפים להתמודד עם מניעי השורש הדתיים של הטרור הגלובאלי והלוקאלי. על קברניטי מדינות המערב לקבוע בפומבי כי הבעיה אינה חלילה עם דת האסלאם, או עם כל דת אחרת, אולם יש כיום בעיה חמורה כיום בתוך דת האסלאם. בעיה שמולידה טרור, אלימות פוליטית וזוועות שלא נראו כמותן בעידן המודרני. הרוב המוסלמי המתון חייב להתעורר ולצאת כעת נגד המיעוט הקולני והמסוכן שחוטף להם את דת האסלאם מתחת לידיהם, משום שאם לא יעשו כך, המוסלמים המתונים הם אלה שישלמו את המחיר הן בארצות האסלאם והן בארצות המערב. לא מדובר בטובה שהמוסלמים צריכים לעשות לעולם המערבי. עליהם להציל את האסלאם מהאסלמיסטים-הג'האדיסטיים. ה-CVE לפיכך הינו מטבע לשון הפועל בניגוד למטרה חשובה זו. ההתגייסות אינה נגד אלימים קיצוניים באשר הם אלא נגד אסלמיסטים-ג'האדיסטיים המשתמשים בטרור לצורך מימוש שאיפותיהם הדתיות-פוליטיות. ראשי מדינות ערב עלולים להיות מופתעים ולגלות כי לרוב המתון בעולם המוסלמי קל יותר להזדהות עם המאבק נגד הטרור מאשר עם המאבק נגד קיצונים אלימים. הבעיה לפיכך היא בהשקפת עולם פוליטית-דתית מסוכנת שאומצה בעבר על-ידי אל-קאעדה, וכיום מובלת על-ידי דאעש. אידאולוגיה זו מציבה איום חסר תקדים לעולם הנאור, זאת בשל שילוב מסוכן של מספר מאפיינים:

האמונה הפונדמנטליסטית בצו אלוהי המורה למאמינים להפיץ את השקפת עולמם האסלאמית – רדיקלית ברחבי העולם כולו תוך שימוש באלימות קיצונית וטרור.  האמונה ב"ג'האד" (מלחמת המצווה)  הופכת את פעילי הרשת למסוכנים במיוחד משום שהרי עם רצון האל לא ניתן להתווכח ולא ניתן להתפשר, הדבר מחייב אותם לקיים מלחמת חורמה.

  • אידיאולוגיה זו מאגדת רשת רחבה של ארגוני טרור פונדמנטליסטים-אסלאמיים במדינות רבות בעולם, רשתות עצמאיות של פעילים בקהילות מוסלמיות רבות וצעירים מוסלמים או מתאסלמים שעברו תהליך של רדיקליזציה ומוסתים לבצע פיגועי "זאבים בודדים".
  • פעילים אלה עושים שימוש בין השאר בשיטת הטרור המודרני שהוכחה כיעילה יותר מאחרות - הטרור ההתאבדותי. כפועל יוצא מאמונתם הדתית הקיצונית הם ששים לבצע סוג זה של פיגועים תוך אמונה כי בביצוע פעילות זו הם כלל אינם מתים ובוודאי שלא מבצעים התאבדות האסורה על-פי ההלכה האסלאמית, אלא מבצעים אקט של מרטיריות לקידוש השם ("אסתשהאד") המבטיח את חייהם בגן העדן.
  • בניגוד לפעילים שביצעו פיגועי טרור בינלאומיים במאה הקודמת שהיו ברובם סטודנטים בני המעמד הבינוני המונעים על-ידי אידאולוגיות קיצוניות שונות ללא הכשרה וניסיון מבצעי, חלק ניכר מפעילי הטרור האסלאמי-רדיקאלי רכשו ידע וניסיון טרוריסטי כשנלחמו כלוחמים זרים ב"זירות הג'האד" השונות בסוריה, עיראק, לוב, סיני, או בעבר הרחוק יותר באפגניסטן.
  • לפעילים שונים מהרשתות והארגונים הללו, כמו גם ל"זאבים הבודדים" יש לפיכך לעיתים קשר אישי והכרות מוקדמת המתבססת על לחימה משותפת ב"זירות ג'האד" אלה.

הגורמים המשפיעים על היקף הטרור ומאפייניו

כדי לקבוע את יעדי הלוחמה בטרור יש ראשית לזהות את הגורמים המשפיעים על היקף הטרור ומאפייניו. ארגוני הטרור לא פועלים בחלל ריק, אלא הם מושפעים מסביבתם. בין הגורמים הסביבתיים המשפיעים על פעילותו האלימה של ארגון הטרור, יש לציין את:

  • המערכת הבינלאומית - ארגוני טרור הפועלים להשגת יעד פוליטי כלשהו מושפעים במישרין או בעקיפין מאירועים ותהליכים בזירה הבינלאומית, כגון: מלחמות וקונפליקטים מקומיים, עלייתן ונפילתן של מעצמות, משברים כלכליים, תהליכים מדיניים, מאבקים פוליטיים ואחרים. אחד הגורמים החשובים שעשויים להשפיע במישרין על היקף הפעילות האלימה של ארגון הטרור הוא מידת התמיכה והסיוע שהארגון מקבל ממדינה התומכת בטרור. תמיכה זו עשויה לבוא לידי ביטוי באינדוקטרינציה והכוונה פוליטית-אידיאולוגית, בסיוע כלכלי וצבאי, הכשרה ואספקת אמצעי לחימה, וכלה בסיוע מבצעי לפיגועי טרור. כל שינוי בהיקף הסיוע שהארגון מקבל מהמדינה התומכת עשוי להשפיע במישרין על יכולתו של הארגון לבצע פעילות אלימה.
  • פעילותה של המדינה המתמודדת עם הטרור - אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים על היקף הטרור ומאפייניו הוא הצעדים הננקטים על-ידי המדינה או השלטון הנפגעים מהטרור. פעילות זו באה לידי ביטוי בצעדי אבטחה וביטחון שוטף שנועדו למנוע פיגועי טרור, וכן בפעילות סיכול התקפית נגד ארגון הטרור, תשתיתו, מתקניו, פעיליו ומנהיגיו.
  • השפעת האוכלוסייה התומכת - ארגוני טרור החותרים להשגת יעדים פוליטיים שונים צומחים ופועלים מתוך אוכלוסייה שאת מטרותיה הם מתיימרים לייצג. אוכלוסיית מוצא זו משמשת מאגר תמיכה וגיוס עיקרי של הארגון. הארגונים נעזרים באוכלוסיית המוצא לגיוס פעילים, לקבלת סיוע ואספקה, למציאת מקלט וכו'. האוכלוסייה האוהדת מאפשרת לטרוריסט לפעול כמו "דג במים", כמאמרו הידוע של מאו טסה-טונג. לכל שינוי במידת התמיכה והאהדה שהארגון מקבל מאוכלוסיית המוצא שלו עשויה לפיכך להיות השפעה ישירה על היקף הפעילות האלימה של הארגון ועל מאפייניה.
  • השפעת המצב הבין-ארגוני - במקרים רבים צומחים בזירת פעילות אחת מספר ארגוני טרור הפועלים להשגת יעד פוליטי זהה או דומה. ארגונים אלה מתפלגים לעתים זה מזה, ובמקרים אחרים מתאחדים או משתפים-פעולה בתחומים שונים. למערכת היחסים וקשרי-הגומלין בין ארגונים אלה (היריבויות האידיאולוגיות והאישיות, התחרות, או לחלופין, שיתוף-הפעולה ביניהם), יש השפעה מידית וישירה על היקף הפעילות האלימה של ארגוני הטרור ועל מאפייניה.
  • השפעת המצב הפנים-ארגוני - אחד הגורמים שיש להם השפעה רבה על היקף הפעילות האלימה של ארגון הטרור הוא התהליך הפנימי בארגון. תהליך זה מושפע, בין השאר, מיריבויות אישיות בתוך הארגון, מידת המיסוד והתפקוד של גופי הארגון, מוסדותיו ומחלקותיו, הלכידות החברתית של הפעילים, מאפייני היערכותו של הארגון ועוד.

כל הגורמים הללו משפיעים בו-זמנית על המוטיבציה של ראשי ופעילי ארגוני הטרור לבצע פיגועים. אולם לצד שיקולי העלות-תועלת הרציונאליים של ראשי ארגוני הטרור, פיגועי הטרור עלולים להתבצע גם עקב פרה-דיספוזיציה רגשית של מבצעי הפיגועים המועצמת באמצעות הסתה מכוונת ורדיקליזציה. כך, רגשות של ניכור, תסכול, כעס ושאיפות נקם, עלולים לעמוד בבסיס החלטתו של פעיל זה או אחר להצטרף לארגון טרור או להתנדב לבצע פיגוע.

מרכיב המוטיבציה מהווה רק מחצית מ"משוואת הטרור" הכוללת גם את מרכיב היכולת המבצעית. כך ייתכן שארגון טרור ישאף לבצע פיגועים, אולם לא יהיה ביכולתו לבצעם. חוסר יכולת מבצעית עשוי להיות תוצאה של מחסור בכסף, מחסור באמצעי לחימה או בלוחמים, קשיים הנובעים מצעדים הננקטים כלפי הארגון ועוד.

המאבק האפקטיבי בארגון הטרור מחייב לפיכך התמודדות בו-זמנית עם שני המשתנים המרכיבים את "משוואת הטרור" - המוטיבציה שעומדת בבסיס פעילות הטרור והיכולת המבצעית שמאפשרת לממש את המוטיבציה. מציאת האיזון העדין והסינרגי בין שני משתנים אלה הינה משימה קשה ביותר אולם היא כורח המציאות בכל ניסיון להגיע לאסטרטגיה אפקטיבית של לוחמה בטרור.