ATbar המודיעין בלוחמה בטרור
Loading Search Engine

המודיעין בלוחמה בטרור

09/12/2015 | by פרופ. בועז גנור  

מתבסס על מאמר שפורסם לראשונה במעריב On-line במסגרת סדרת מאמרים בנושא אסלאם קיצוני.

בעוד שחוקרים רבים חלוקים ביניהם באשר לאפקטיביות של הצעדים השונים של הלוחמה בטרור, נראה כי שוררת תמימות-דעים באשר לחשיבות העליונה של הפעילות המודיעינית בסיכול פיגועי טרור. איסוף מודיעין הוא צעד חיוני ומקדים כמעט לכל פעילות של לוחמה בטרור. המודיעין הבסיסי כולל איסוף מידע על מבנה ארגוני הטרור, פעילותם, פעיליהם, האידאולוגיה שלהם, היערכותם, משאביהם וכו', ומהווה מאגר מידע חשוב שעל בסיסו ניתן לנתח ולהבין מודיעין טקטי. המודיעין הטקטי מהווה צורך מוקדם לכל פעילות אופרטיבית: התקפית, הגנתית, ומשפטית-ענישתית. בפעילות ההתקפית יתורגם המודיעין הטקטי למודיעין לקראת מבצע צבאי; בפעילות הגנתית ישמש המודיעין הטקטי מודיעין מסכל, כהתרעה מפני פיגוע טרור מסוים; ובפעילות המשפטית-ענישתית, יהווה המודיעין הטקטי נדבך חיוני לאיתור חשודים, להעמדתם לדין ולהרשעתם. בשלושת סוגי הפעילות הללו מהווה המודיעין הטקטי בסיס להגדרת מטרת הפעילות המתוכננת, לקביעת שיטת הפעולה ולהכנת תכנית אופרטיבית, וכן לקביעת סדר הכוח והאמצעים שיידרשו למילוי המשימה. המודיעין הטקטי מהווה גם בסיס חשוב ליצירת הרתעה בכל אחד מסוגי הפעילות הללו: הרתעה התקפית, הרתעה הגנתית, והרתעה ענישתית. ככל שהמודיעין מדויק יותר ומאפשר פעילות מבצעית מוצלחת יותר, כך גם גדלה מידת ההרתעה של פעילות זו. דוגמא אופיינית לחיוניות המידע המודיעיני המוקדם טרם ביצוע פעילות מבצעית התקפית מצויה במקרים של שימוש בפעילות התקפית אישית - "סיכול ממוקד". בפעולות אלה נדרש מידע מודיעיני מדויק מאוד, כמעט אינטימי ובזמן אמתי על מנת להבטיח את הצלחת הפעולה וצמצום האפשרות של היפגעות אזרחים תמימים במהלך הפעולה.

לרשות המודיעין עומדים מקורות איסוף מגוונים וביניהם: "יומינט" - איסוף מודיעין באמצעות מקורות אנושיים: סוכנים המושתלים בארגון הטרור, עריקים מהארגון, מגויסים מקרב המסגרת המבצעית, הפוליטית או החברתית של הארגון, כמו גם פעילי הארגון שנתפסו ונעצרו. "קומינט" - מודיעין המושג באמצעות האזנות לתקשורת של ארגוני הטרור ופעיליהם. "ויזינט" - מודיעין חזותי המושג מתצפיות, תצלומי אויר ועוד. "אוסינט" - מודיעין ממקורות גלויים כגון: אתרי אינטרנט, רשתות חברתיות, עיתונות ומאמרים אקדמיים. סוג אחר של מודיעין שנעשה בו שימוש לצורך התמודדות עם טרור הינו המודיעין המושג מאמצעים של זיהוי פלילי הנאסף בזירת הפיגוע, כגון: טביעות אצבע, די.אן.אי, שאריות חומרי נפץ, וכו'.

דילמות הכרוכות בהפעלת מקורות מודיעין אנושיים (ה"יומינט")

חוקרים רבים מדגישים את חשיבות מקורות ה"יומינט" באיסוף המודיעין על ארגוני טרור וכוונות הפיגוע שלהם. אולם באיסוף מידע מסוג זה מתעוררות בעיות ייחודיות האופייניות דווקא לתחום הטרור. כך למשל הפעלת המקורות בארגון הטרור מציבה לעיתים בעיה מוסרית-חוקית שעיקרה הצורך בהפעלת מקור מודיעין המעורב בעצמו בפעילות בלתי חוקית. לאורך תקופת הפעלתו של מקור מודיעין במסגרת ארגון טרור, הוא עלול למצוא את עצמו נדרש לקחת חלק בפעילות בלתי חוקית. דרישה זו עשויה להגיע כ"מבחן קבלה" או "מבחן נאמנות" לארגון הטרור. השאיפה לבסס את מעמדו של מקור המודיעין בארגון ולקדם אותו בהיררכיה הארגונית עלולה להעמיד את מפעיליו בפני דילמה קשה - מה מותר ומה אסור לסוכני מודיעין לעשות כדי לחזק את מעמדם בתוך ארגון הטרור וכדי לבסס את אמינותם? האם מותר להם להיות מעורבים בפעילות בלתי חוקית של הארגון, או אפילו ליזום פעילות שכזו? בנספח סודי שצורף למסקנותיה, קבעה ועדת שמגר שמונתה לאחר רצח רוה"מ יצחק רבין ז"ל כי במספר מקרים פעלו סוכני שב"כ תוך עברה על החוק, מתוך מחשבה שפעולתם כסוכנים מקנה להם חסינות מפני החוק. על רקע זה הזהירו חברי הוועדה את השב"כ מפני "מתן יד חופשית למקורות מודיעין בשטח". בדברים אלה הייתה ביקורת ישירה על הפעלתו של סוכן השב"כ, אבישי רביב, שעמד בראש התנועה הימנית-קיצונית "אייל" ואשר נטען לגביו כי היה בקשר עם רוצחו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל.

מבחינה ערכית-מוסרית נראה כי התשובה לסוגיה זו היא כי אין לעשות שימוש בסוכן אשר הפעלתו מחייבת פעולות המנוגדות לחוק ופעולות העלולות לפגוע באחרים, אלא אם כן פעולות אלה חיוניות להצלת חיים והן מבוקרות, וברור מראש שלא תהיה בעטיין פגיעה ממשית. במסגרת זו יש לשקול את משקל העבירה שהסוכן עלול לעבור ומידת הסכנה שעבירה זו מציבה לפגיעה בגוף או ברכוש מול התועלת שבחשיפת פעילות הארגון וסיכול פיגועיו. נראה כי במקרה של דילמה מסוג זה יש להעניק לגוף משפטי כגון היועץ המשפטי לממשלה את היכולת להפעיל שיקול דעת באשר לשאלת התרת הפעלתו של סוכן המודיעין. 

"זמן המדף" הקצר של מקור המודיעין בתחום הטרור

ראש המוסד מאיר דגן מדגיש את אחת הדילמות האופייניות להתמודדות מודיעינית עם הטרור אותה הוא מכנה - "זמן המדף הקצר של מקור המודיעין". לטענתו, מודיעין שנאסף על מדינה עוינת נשמר לאורך זמן ונעשה בו שימוש אסטרטגי לעיתים רחוקות, בעת מלחמה. לא כך במאבק מול הטרור. מכיוון שהמטרה במקרה זה היא לסכל פיגועי טרור, השימוש במודיעין הופך להיות אופרטיבי ויומיומי. עצם השימוש האופרטיבי במידע המודיעיני המתקבל, הן לצורך סיכול פיגועי טרור מתוכננים והן לשם תכנון וביצוע פעילות התקפית נגד הטרור, מציב סכנה מוחשית  לאפשרות חשיפתו של מקור המודיעין על-ידי גורמי מודיעין נגדי וארגון הטרור עצמו. כך למשל אם מתקבל מידע מודיעיני על כוונתו של מאן דהוא לבצע פיגוע טרור ביעד מסוים ובעקבות זאת נעצר המחבל או שמוקמים מחסומי דרכים בדרך אל יעד הפיגוע ומתוגברת האבטחה ביעד עצמו, הרי שיש בכך משום סימן לארגון כי כוונות הפיגוע שלו נחשפו וכי חדרו לתוכו מקורות מודיעין של האויב. אין תמה אפוא כי הדבר הראשון אותו עושים בדרך-כלל ארגוני הטרור לאחר פעילות התקפית של מדינת היריב הינה פתיחה בחקירה מקיפה וכוללת לאיתור מקור המודיעין שמסר את המידע החיוני. ניתן כמובן לנסות ולשמור על חיי המקור תוך הקפדה על כללי ביטחון שדה חמורים ושימוש בפעילות אופרטיבית שמטרתה להטעות את היריב ולהגן על חיי המקור. כך למשל, בהינתן מידע על כוונות פיגוע ביעד מסוים ניתן להגביר אבטחה במקביל במספר יעדים דומים באזורים שונים על מנת לצמצם את החשש שאמצעי ההתגוננות יחשפו את מקור המודיעין. אולם, בסופו של דבר, בכל פעילות אופרטיבית הנגזרת ממידע מודיעני קונקרטי יש משום סכנה למקור המודיעין עצמו.

דילמת שיתוף-הפעולה המודיעיני הבינלאומי

התעצמות סכנת הטרור הגלובאלי מאז פיגועי ה-11 בספטמבר, 2001, פעילותם של ארגוני טרור אסלמיסטיים-ג'האדיסטיים ברחבי העולם והסכנה כי איומי טרור אלה עוד יוחרפו בעתיד הקרוב, כולל שימוש אפשרי בחומרי לחימה כימיים, ביולוגיים, ורדיולוגיים, כל אלה ממחישים את הצורך החיוני להעמיק את שיתוף-הפעולה הבינלאומי בתחום המודיעין. אולם אליה וקוץ בה. שיתוף-פעולה זה חיוני מטבע הדברים אך מציב סכנה אמתית של חשיפת מקורות המודיעין של המדינות המשתפות-פעולה זו עם זו. סכנה זו מצמצמת את המוטיבציה של מדינות שונות לשתף אחרות במידע הרגיש הקיים בידיהן לגבי ארגוני הטרור ובכך נפגע שיתוף-הפעולה המודיעיני ההכרחי כל כך לאיתור ולסיכול כוונות פיגוע של ארגוני ורשתות טרור חובקי עולם.

פתרון לדילמה זו יכול להימצא בהקמת בנק מודיעין - מסגרת בינלאומית לאיסוף ועיבוד מידע מודיעיני תשתיתי והתרעתי. בנק מודיעיני זה יתבסס מחד על מקורות מידע גלויים המצויים בשפע ברשת האינטרנט, ברשתות חברתיות, בעיתונות ובמאגרי המידע השונים. מאידך גיסא ייאגר בבנק המודיעין הבינלאומי מידע קונקרטי על פעילות ארגוני הטרור אשר יועבר על-ידי המדינות השותפות לבנק זה בפרפרזה שתנטרל ככל שניתן את זהות מקור המידע המודיעיני או מידע ממקורות בעלי רגישות נמוכה.

דילמת התיאום המודיעיני והמבצעי

סוגיה אחרת בתחום ההתמודדות עם הטרור כרוכה בריבוי גופי איסוף המודיעין בתוך מדינות רבות היוצרות לעיתים תחרות שלילית ופוגמת ביעילות הפעילות המודיעינית של המדינה. חוקרים רבים מדגישים את הצורך בגוף מתאם בין גורמי המודיעין השונים כדי שיהיה אפשר להציג למקבלי ההחלטות תמונת מודיעין כוללת ולייעל את פעילותם של גורמי המודיעין השונים. התומכים בגישה זו ממליצים לרכז בידי הגוף המתאם לא רק את הקשר בין גורמי המודיעין, אלא גם להעניק לו סמכויות של קבלת החלטה וחלוקת משאבים בין כל מרכיבי הזרוע המבצעת הרלוונטיים למאבק בטרור.

בישראל הוקם בשנת 1996 המטה ללוחמה בטרור שנועד לתת מענה לשאלת התיאום בתחום הלוחמה בטרור. בהתייחסו למסגרת תיאום זו קבע באותה העת ראש הממשלה בנימין נתניהו כי: "בארץ מדובר בגוף מתאם בין הזרועות. בלי סמכויות. הגוף המתאם יכול לעשות סדר באמצעות הדיווח לראש הממשלה. הרבה פעמים הגוף המתאם ביצע חלוקה טובה שפתרה סכסוכים, העלה את הבעיה אל השולחן והתקבלה החלטה. בישראל זו המסגרת הנדרשת. העבודה של מאיר דגן (שהיה מתאם פעולות הלוט"ר הראשון) הייתה מעשית ופרקטית ולי זה עזר כמקבל החלטות. זה הבהיר את ההחלטות ולא נתן לדברים להתגלגל בין הכיסאות". נתניהו היה סבור באותה עת כי הצורך בתיאום אינו בא לידי ביטוי דווקא במישור המודיעיני אלא בעיקר בתחומי הלוחמה בטרור האחרים: "הבעיה היא סדר הפעולות ולא תיאום המודיעין. ראש הממשלה מקבל גם חומרי גלם מודיעיניים שאמנם מסוננים אך הוא מקבל את המידע. אין מצב שמתפתח משהו ואתה לא יודע. אך יש מצב שגוף פועל בסתירה או בחפיפה או בניגוד לגוף אחר. כשיש גוף מתאם כזה התיאום יותר קל. אין לו סמכויות הפעלה. ראש הממשלה הוא זה שמפעיל וזה מוריד את התחרות בין הגופים".

יעקב פרי שנשאל אף הוא על עמדתו בסוגיה זו באותה עת סבור היה כי בישראל לא קיימת בעיה בתחום התיאום המודיעיני, אולם הוא המשיך וקבע בניגוד לעמדת נתניהו כי ישראל כלל אינה זקוקה לגוף מתאם בתחום הלוחמה בטרור. לדבריו: "בתחום המבצעי - מדינת ישראל היא מהמובילות בעולם בנושא של תיאום, פרגון ועזרה הדדית. אני מדבר כמובן בין המוסד, אמ"ן וצה"ל וכל יתר הגופים כמו ימ"מ, יחידות מיוחדות וכיוצא בזה. איפה שיש בעיות זה בנושא של קביעת אחריות - האם באמת השירות יכול להפעיל סוכנים בחוץ (מחוץ לשטח ישראל), והאם הרשות הפלסטינית צריכה להיות באחריות של אמ"ן או של השירות וכו'. כל אלה לפי דעתי לא פוגעים בעוצמות, ביוזמות, באיסוף המודיעין ובסיכול שמדינת ישראל מפעילה מול הטרור, ולכן אני חושב שיועץ ללוחמה בטרור וגם המטה לטרור הם גופים מיותרים, לא היה צריך אותם מלכתחילה. הם היו פתרונות פרסונאליים ולא עזרו בשום דבר מבחינה מקצועית".

מאיר דגן לעומת פרי סבור היה באותה עת כי המאפיינים המיוחדים של ארגוני הטרור ודרכי פעולתם, מחייב שיתוף-פעולה בין גורמים ממשלתיים, ביטחוניים ואזרחיים שונים ורבים. שיתוף-פעולה זה מצריך תיאום בין הגופים השונים. לדבריו "הדרך היחידה להסתכל על זה באמת בראייה אינטגרטיבית כוללת, היא בהקמת גופי תיאום שהם מאחדים את כלל הרשויות… אם אתה מפעיל בצורה מושכלת את כלל הגופים יש לך יכולת לפעול במניפה יותר רחבה… ולרתום את כלל היכולות של השלטון והבירוקרטיה כנגד הטרור. הגוף שמתחיל להסתכל על זה בצורה כוללת הוא הגוף המתאם… מאחר וחברות דמוקרטיות נבנות על הפרדת רשויות, אז יש מראש בעיה בתיאום. זו בעיה מובנית: הרשות השופטת לא נכנעת לתכתיבים של הרשות המחוקקת והרשות המחוקקת לא בהכרח נכנעת לתכתיבי הרשות המבצעת וכתוצאה מכך יש בעייתיות ביכולת לרתום בצורה חד משמעית את כל הכוחות לשרת מטרה אחת".

דילמת התייחסותם של מקבלי ההחלטות למידע המודיעיני

גם כאשר מערכת המודיעין מתפקדת כראוי, אוספת מידע, מעבדת אותו, מסיקה מסקנות אופרטיביות ומעבירה המלצות למקבלי ההחלטות, עדיין נדרשת מידה לא מבוטלת של נכונות, הבנה, ופתיחות מצד קברניטי המדינה - צרכני המודיעין - לקבל את תמונת המודיעין ולפעול בהתאם. שמעון פרס העביר ביקורת מספר פעמים בעבר על  מערך המודיעין הישראלי באומרו כי מערך זה לא חזה מהלכים דרמטיים שהתרחשו בעולם. במענה לשאלה בראיון עיתונאי שנערך עמו בשנת 1995, השיב פרס: "אני פשוט לא מצאתי מומחים לעתיד. אם תמצא לי מומחים לעתיד אדבר איתם. אני טוען שרוב הדברים שקרו לא נחזו על-ידי המומחים, ורוב הדברים שנחזו על-ידי המומחים - לא קרו. קח את העשור האחרון, נתח אירוע-אירוע, לא רק את מלחמת יום הכיפורים, לא רק את המהפך במוסקבה, אפילו חומייני - שום דבר לא נחזה". פרס מדמה את עולם המודיעין לפתח צר, מעין חור מנעול שמעניק אלומת אור ממוקדת אך אינו מאפשר ראיה של התמונה בכללותה. 

המידע המודיעיני גם כאשר הוא אמין ומדויק עלול להוביל להבנה מוטעית של המציאות ומכאן לקבלת החלטות גרועות. בהקשר זה יש להבדיל בין מודיעין טקטי - הגנתי והתקפי המבוסס על מידע מודיעיני קונקרטי, ובין מידע מודיעיני אסטרטגי - המבוסס בעיקר על עיבוד והערכה מודיעינית. ככל שמודיעין אסטרטגי זה מוצג בפני מקבלי ההחלטות, יש אכן להתייחס אליו בביקורתיות מסוימת מכיוון שהוא משקף גם פרשנות והערכה של העוסקים במלאכת המודיעין בזמן נתון. גם כאשר גורמים אלה עושים מלאכתם נאמנה ואינם מערבים בעבודתם שיקולים זרים, אמונות והערכות אישיות, הם עלולים לטעות בהערכותיהם. מכיוון שהאחריות למדיניות הכוללת של הלוחמה בטרור מונחת בסופו של דבר על כתפי קברניטי המדינה, עליהם לשקול בכובד ראש את המידע המודיעיני האסטרטגי המגיע אליהם ובעת הצורך אף לדרוש את פרטי המודיעין הגולמי עליהן מסתמכת ההערכה המודיעינית על מנת שיתאפשר לקברניט לאשש או להפריך את ההערכה שהובאה בפניו.

לאיסוף, עיבוד, ניתוח, הערכה והפצת המודיעין יש לפיכך חשיבות עליונה ומיוחדת במאבקן של מדינות העולם עם תופעת הטרור. ההתמודדות המודיעינית עם ארגוני הטרור מציבה דילמות רבות וייחודיות, רק פתרונן של דילמות אלה יאפשר התמודדות אפקטיבית עם תופעת הטרור.