ATbar איחוד האשליות
Loading Search Engine

איחוד האשליות

08/12/2015 | by פרופ. בועז גנור  

מתבסס על מאמר שפורסם לראשונה בהארץ.

באחרונה התבשרנו כי הקיץ הקץ על החרדות של אירופה שנבעו מגל ההגירה המוסלמי ליבשת. הגואל הגיע בדמותו של נשיא תורכיה, רג'פ ארדואן, שכעוף החול הצליח לחלץ עצמו באחת מהמעמד המפוקפק של סייען פאסיבי של דאעש ומפיל מטוסי תקיפה רוסיים בסוריה, למעמד של קו מזינו האירופי שיעצור את גלי הניפוץ של המהגרים הסורים והעיראקיים בדרכם לאירופה. מתוך זרועותיהם המחבקות של מנהיגי אירופה בעיניים דומעות מהתרגשות ציין ראש ממשלת תורכיה, אהמט דבוטולו, את הישגי ארצו מההסכם שהוגדר כהיסטורי: שלושה מיליארד יורו בשלב הראשון, פטור מוויזה לאזרחי תורכיה וכן גם חידוש השיחות לצירוף תורכיה לאירופה. דבוטולו הבהיר את המניע להסכם באומרו "אנחנו רוצים להיות חברים במשפחה האירופית". לאחר שמאז שנת 1987 עת הגישה תורכיה את בקשתה להצטרף לאיחוד האירופי מאמציה לא נשא פרי, הפעם סביר להניח כי השיחות יהיו יעילות יותר מאחר ותורכיה קיבלה מעמד חדש של קרש ההצלה האירופי.

ומה אם הדיונים  על הצטרפות תורכיה לאיחוד האירופי לא יישאו פרי? או אז אפשר יהיה להביא את ההסכם לסיומו או לפחות לאיים על אירופה בהצפתה בגלי הגירה מחודשים. ומה יהיה אם למרות שהמהגרים יקבלו מזרונים אירופים באוהלים שלהם הם יחליטו להמשיך ולעשות את דרכם לאירופה מי ביבשה ומי בים, או לחילופין ימירו את הערוץ התורכי בערוץ אחר?  דיה לצרה בשעתה.

ומה אם הדיונים על הצטרפות תורכיה לאיחוד יבשילו להסכם? תורכיה תצטרף כחברה מן המניין לאיחוד האירופי, ואז כמובן לא חשוב כמה מהגרים סורים ועיראקיים יחיו בתורכיה משום שכמדינה החברה באיחוד האירופי יוכלו 70 מיליון התורכים לנוע, להתגורר ולהתפרנס במדינות האיחוד. 

הניסיון להקל על סבל המהגרים ולשפר את תנאיהם בארצות השכנות לסוריה ועיראק בסיוע מאסיבי אירופי הוא עקרון נכון. מהלך כזה עשוי לצמצם את מספר המהגרים שמעוניינים להגר לאירופה. אולם כאשר להסכם מתלווים תנאים דרקוניים והכסף במקום שיועבר ישירות לרווחת הפליטים דרך סוכנויות וארגונים בינלאומיים יעבור דרך קופת המדינה התורכית, או אז להסכם מתלווה ריח חריף של סחיטה בסביבה רוויית פחדים. הנושאים ונותנים האירופים הנאיביים נפלו במלכודת הבזאר התורכי. אולם זה לא ההסכם הגרוע הראשון של אירופה. הסכם זה הוא המשך ישיר של ההסכם הגרוע שאירופה וארה"ב חתמו לפני מספר חודשים עם איראן. גם במקרה זה נחתם הסכם מעמדה של פחד, מתוך פאסיביות מערבית, חוסר מיומנות במשא-ומתן, תוך תשלום מחירים גבוהים עבור תמורה לא ברורה, בהיעדר מנגנוני אכיפה של תנאי ההסכם. שני ההסכמים הללו נחתמו עם משטרים אסלמיסטיים בעלי אג'נדה של התפשטות (האחד סוני והשני שיעי). שניהם מסתמכים על כוונותיהן הטובות של הצד השני למשא-ומתן. שני ההסכמים קיבלו רוח גבית מתוך ההנחה השקרית והמטעה לפיה "אויבו של אויבי הוא ידידי". האויב המשותף הינו כמובן דאעש, וכעת גם המהגרים הסוריים והעיראקיים, והידידים הם לכאורה - איראן ותורכיה.

מה יקרה אם ציפיות האירופים יתבדו? לא נורא. לפחות העמים האירופים יוכלו ליהנות ממספר שנים של אשליה עצמית, ובכל מקרה מי שיצטרך לטפל בהשלכות הקשות של ההסכמים הגרועים של היום, יהיו מנהיגי המחר של אירופה.