ATbar ישראל וקונספציית האינתיפאדות

ישראל וקונספציית האינתיפאדות

05/01/2017 | by ד"ר שאול שי  

בנובמבר 2016, פקד את ישראל גל שרפות שלטענת גורמי הביטחון באותה שעה נגרם ברובו מהצתות מכוונות על רקע לאומני. תופעת ההצתות תוארה על-ידי חלק מהפרשנים וברשתות החברתיות כ"אינתיפאדת האש" או "אינתיפאדת ההצתות" ועורר מחדש את הוויכוח המתמשך האם מדובר באינתיפאדה או בגל פיגועים. וויכוח זה נמשך גם זמן רב אחרי שכבו הלהבות.

המושג אינתיפאדה שפירושו בערבית התנערות או התקוממות, הפך לחלק מהלקסיקון הפלסטיני ואומץ בהמשך גם על-ידי ישראל והמערכת הבינלאומית במהלך ההתקוממות העממית האלימה שפרצה בשטחי יהודה שומרון ורצועת עזה בשנת 1987.

מאז, מרבים להשתמש במושג אינתיפאדה לתיאור תופעות שונות של אלימות פלסטינית כלפי ישראל, כאשר הוויכוח הציבורי, הפוליטי ואף המקצועי, מתרחש מבלי שהתקיים דיון כדי להגדיר מהי אינתיפאדה על מנת שניתן יהיה לבחון את מידת הרלוונטיות של המושג לתיאור התופעות.

הפלסטינים הם כאמור אלה שהחלו את השימוש במושג האינתיפאדה ומאז 1987 הצמידו מושג זה לשורה של עימותים השונים מהותית במאפייניהם ובמהותם, החל מהעימות האלים בשנים 2000-2005 המכונה בפיהם "אינתיפאדת אל אקצא", "אינתיפאדת הבודדים" בשנתיים האחרונות ולאחרונה "אינתיפאדת האש".

כיוון שמדינת ישראל לא פיתחה המשגה משלה לתיאור תופעות האלימות הפלסטינית, הרי שהיא נאלצת להתמודד עם המשגה פלסטינית המתפתחת בהתאם לאינטרסים של הרשות הפלסטינית, ארגוני הטרור, גורמי כוח בחברה הפלסטינית ובשיח ברשתות החברתיות.

על מנת לנסות ולאפיין את המושג צריך להתבונן בגרסה הראשונית שלו בשנת 1987. המושג אינתיפאדה בא לתאר באותה עת התפרצות עממית רחבת היקף, ללא הכוונה מרכזית (בתחילתה), תוך גילויי מרי אזרחי, הפרות סדר המוניות ושימוש נרחב בנשק קר (אבנים, סכינים, בקבוקי תבערה) בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה, שתוצאתה היקף גדול של נפגעים.

האינתיפאדה (הראשונה) התאפיינה בעיקר בטרור עממי אם כי במהלכה התרחשו גם פיגועים בנשק חם שבוצעו על-ידי תשתיות טרור מאורגנות של ארגוני הטרור השונים, אולם מספרם היה מזערי בהשוואה להיקף אירועי הטרור העממי. האינתיפאדה דעכה בשנת 1991 והסתיימה עם חתימת הסכמי אוסלו ויישומם בשנת 1993. בתודעה הפלסטינית נצרבה האינתיפאדה כהצלחה היסטורית שחשפה את חוסר יכולתה של ישראל להכריע את ההתקוממות למרות עדיפותה הצבאית והביאה לכינון הרשות הפלסטינית. הקונוטציה העממית של המושג תרמה רבות לגיוס תמיכה בינלאומית רחבת היקף בפלסטינים ולדה-לגיטימציה של ישראל.

האינתיפאדה השנייה ("אינתיפאדת אל אקצא"), הייתה שונה לחלוטין מקודמתה והחלה בספטמבר 2000 כמהלך יזום פלסטיני. היא התאפיינה בשימוש חסר תקדים בנשק חם ובמחבלים מתאבדים, הפיגועים בוצעו בכל שטחי מדינת ישראל וכוונו בעיקר נגד מטרות אזרחיות, כל ארגוני הטרור הפלסטיניים נטלו בו חלק לרבות גורמים מהמשטרה הפלסטינית, ההשתתפות העממית בעימות הייתה מצומצמת (התקיימה בחודשים הראשונים של העימות), ושיעור האבדות בעימות בשני הצדדים היה הגבוה ביותר מאז מלחמת העצמאות.

אין זה מפתיע, שהפלסטינים מיהרו להשתמש פעם נוספת במושג אינתיפאדה ("אינתיפאדת אל אקצא") לתיאור העימות האלים אותו החלו בספטמבר 2000 וזאת על מנת להשיג פעם נוספת את התמיכה והלגיטימציה הבינלאומית, למרות ההבדלים המשמעותיים בנסיבות ובמאפיינים של עימות זה בהשוואה לעימות בין השנים 1987-1993.

במדינת ישראל, רק צה"ל עשה ניסיון של ממש לבחון ולהמשיג את התופעה ו"אינתיפאדת אל אקצא" נקראה אירועי "גאות ושפל", אולם מושג זה לא נקלט מחוץ לצבא ומדינת ישראל אימצה, בניגוד לאינטרס שלה, את השם "אינתיפאדת אל אקצא" לתיאור העימות שהתחולל בין השנים 2000-2005.

שתי האינתיפאדות נצרבו בתודעה של החברה הישראלית כאירועים טראומטיים שצריך לנסות ולמנוע את הישנותם אך זאת, מבלי לנסות ולעמוד על ההבדלים המהותיים בין שני האירועים. לדוגמה באינתיפאדה הראשונה ישראל שלטה באוכלוסייה הפלסטינית בעוד שבעת שהחלה האינתיפאדה השנייה מרבית האוכלוסייה הפלסטינית הייתה בשליטת הרשות הפלסטינית. יתר על כן, אל תוך השיח הציבורי והביטחוני בסוגיית האינתיפאדה וכיצד ניתן למנוע אותה, נשזרו תפיסות פוליטיות משמאל ומימין המסבירות את הסיבות לתופעה ומציעות פתרונות למניעתה.

בהנחה שהפלסטינים ימשיכו בתיאור גלי אלימות שונים כאינתיפאדות, כדאי שישראל תנסה לברר לעצמה למה היא מתכוונת כאשר היא מאמצת מושג פלסטיני זה. כאשר פוליטיקאים, אנשי תקשורת ומומחים מצביעים על שרשרת אירועים אלימים על רקע לאומני כתחילתה של אינתיפאדה או ככזו העלולה להביא לפרוץ אינתיפאדה, צריכה להישאל השאלה למה הכוונה. מניתוח המאפיינים של אינתיפאדות העבר ניתן להגדיר אינתיפאדה מנקודת מבט ישראלית כדלקמן:

רצף של אירועים אלימים מצד הפלסטינים, לפרקי זמן ממושכים (שנים), הזוכים לתמיכה עממית נרחבת, וגובים קרבנות רבים בשני הצדדים.

אולם, כפי שאין האינתיפאדה הראשונה דומה לשנייה, כך אין שום ביטחון כי עימות פלסטיני-ישראלי בעתיד יהיה דומה לאחת מהאינתיפאדות הקודמות וקרוב לוודאי שמאפייניו יהיו שונים. להלן שתי דוגמאות היכולות להמחיש זאת.

בשתי האינתיפאדות הראשונות התנהל העימות במקביל ביהודה ושומרון ורצועת עזה, בדפוסי פעולה דומים ותוך קיום זיקות הדדיות בין שתי הזירות. מאז שנת 2005 נתונה ישראל בעימות מתמשך עם הפלסטינים בהובלת החמאס ברצועת עזה, אולם למרות שהעימות נמשך כבר למעלה מעשור, איש לא חשב לכנות אותו "אינתיפאדת הרקטות", והעימות לא זכה בשם כלשהוא לא בפי הפלסטינים וגם לא בישראל. לפיכך, מושג האינתיפאדה מיוחס מאז שנת 2005 ,על-ידי שני הצדדים רק לעימותים בין הפלסטינים לישראל בשטחי יהודה ושומרון ובתחומי הקו הירוק ואינם מתייחסים לרצועת עזה.

יתר על כן, במהלך תקופה זו היו שלושה מבצעים רחבי היקף של צה"ל ברצועת עזה: "עופרת יצוקה", "עמוד ענן", ו-"צוק איתן", אולם במהלך מבצעים אלה היקף האלימות ביהודה ושומרון היה מצומצם. כלומר, העשור האחרון מתאפיין בהבדלים ניכרים בין דפוסי העימות ברצועת עזה לאלה ביהודה ושומרון. נראה כי ישראל שבויה בקונספציה של חשש מאינתיפאדה (שאותה תופסים במושגים של האינתיפאדות שהיו בעבר) שכאמור קרוב לוודאי לא יחזרו על עצמן בעתיד.

לצד הפלסטיני אינטרס מובהק לתאר כל דפוס פעולה אלים כלפי ישראל כסוג של אינתיפאדה שכן הכללתה בקטגוריה זו מבטיחה לה מעצם הגדרתה תמיכה עממית ומעניקה לה מעמד של מאבק לגיטימי בעיני תומכי הצד הפלסטיני. ברוח זו מיהרו הפלסטינים להעניק לגל פיגועי היחידים או בכינוי הרווח שלהם פיגועי "זאבים בודדים", את התואר "אינתיפאדת היחידים" אשר מאפייניה עד היום לא דומים לאף אחת מהאינתיפאדות הקודמות. לא מפתיע גם שבתוך זמן קצר מתחילת גל השרפות הנוכחי שחלק ניכר ממנו היה תוצאה של הצתות, גורמים פלסטינים כינו את האירועים "אינתיפאדת ההצתות" או "אינתיפאדת האש".

הגדרת אלימות פלסטינית מתמשכת כאינתיפאדה אינה תורמת לשיפור הבנת הבעיה, שורשיה ואופן הטיפול הנדרש למיגורה ומערכת הביטחון תעשה בכל מקרה כמיטב יכולתה להביא להפסקת האלימות או לכל הפחות לצמצומה. לפיכך, המשמעות העיקרית של כינוי האלימות כאינתיפאדה היא משמעות פסיכולוגית ותודעתית אשר משרתת במידה רבה מטרות פוליטיות, אולם כאמור היא נעדרת כמעט לחלוטין משמעות אופרטיבית.

מכיוון שכפי שנאמר, תיאור עימות אלים כאינתיפאדה משרת אך ורק את הצרכים הפלסטיניים, הרי שמוטב שהצד הישראלי ימנע מהשימוש במושג זה ויתאר את העימות על-פי מאפייניו בפועל מבלי לתת לו כנוי שמשמעותו הענקת צביון של מאבק עממי עם הלגיטימציה הנלווית לכך.