ATbar הפתרון נגד טרור העפיפונים: חזרה למדיניות הסיכולים הממוקדים

הפתרון נגד טרור העפיפונים: חזרה למדיניות הסיכולים הממוקדים

09/08/2018 | by Stenzler-Koblentz, Liram (Dr.)  

טרור העפיפונים ובלוני התבערה הנה סוגיה המעסיקה את האזרחים בישראל ואת מקבלי ההחלטות, מזה מספר חודשים.

מטרת סוג זה של טרור, המכונה בידי הנהגת חמאס "מחאה עממית", היא להטריד ולהתיש את האוכלוסייה האזרחית בישראל, לגרום נזק לרכוש ולהעלות את הסוגיה הפלסטינית על סדר היום התקשורתי. הבעיה של ישראל היא שטקטיקה זו מצליחה.

אותם אמצעים, כגון עפיפונים ובלונים, שלכאורה הנם תמימים ומשמשים ילדים ביום-יום, הפכו בידיהם של פעילי חמאס ומתפרעים, לכאלו היכולים לייצר טרור ופחד. אמצעים אלו שלכאורה מטרתם אינה להרוג, הפכו לכלים שוברי שוויון.

השאלה שמעסיקה את הדרג המדיני והביטחוני הינה כיצד להפסיק סוג זה של טרור. ההחלטה צריכה להכיל שיקולים מבצעיים לצד מוסריים. מאמר זה עניינו הוא בשיקולים המוסריים.

ישראל עושה שימוש בעזרים טכנולוגים כגון רחפניים וטיסנים שמסייעים ליירט את העפיפונים. אך פתרון זה נותן מענה חלקי בלבד לבעיה. פתרון נוסף שנוי במחלוקת עליו דובר רבות הינו הפצצת חוליות משגרי העפיפונים. בישיבת קבינט שהתכנסה במהלך יולי, כאשר נראה היה שטרור העפיפונים אינו עומד להפסיק, הונחה צה"ל להחריף את צעדי התגמול. עם זאת לגבי השאלה האם ניתן ליירט ישירות חוליות המשגרות עפיפוני תבערה, הדעות היו שנויות במחלוקת. כך למשל התנהל ויכוח במהלך ישיבת קבינט בין השר נפתלי בנט לבין הרמטכ"ל, גדי אייזנקוט. כאשר בנט דרש לפגוע בחוליות משגרי העפיפונים, בעוד אייזנקוט טען שהפצצת החוליות על-ידי פצצות המשוגרות ממטוס נוגדות את עמדתו המבצעית והערכית של צה"ל.[1]

אכן, ישנה בעיה ערכית עם סוג זה של פתרון, מכמה טעמים: ראשית, על-פי הדין הבינלאומי, אך גם על פי תורת המוסר אשר בוחנת את האמצעים ואופניי הלחימה הראויים מבחינה מוסרית, יש להקפיד על עיקרון הפרופורציונאליות האומר שיש לשקול את התועלת הצבאית הצפויה עקב עשיית הפעולה מול הפגיעה באזרחים חפים מפשע בצד השני. במקרה שלפנינו כמעט באופן וודאי תהיה הפרה של עיקרון זה – העפיפון, גם כשמוצמד אליו חומר בעירה הינו כלי המצטייר כתמים למראה ומכוון לייצר נזק לרכוש ולא להרוג. בעוד פצצות המוטלות, לא כאזהרה בסמיכות למשגרים, אלא באופן ישיר עליהם, כן מיועדות ליצור נזק גופני או להרוג. בנוסף עלולים להיפגע חפים מפשע, שיעמדו בסמיכות. מנגד, ככל הנראה אין תועלת צבאית ממשית מהריגת אותם מפריחי עפיפונים, שכן חמאס בהיותו ארגון טרור, לא מתחשב בחיי פעיליו ואף לא בחיי האוכלוסיה האזרחית אותה הוא מתיימר לשרת. כל הרוג רק יסייע בהשגת המטרה של העלאת הסוגיה הפלסטינאית על סדר היום הבינלאומי.

שנית, נשאלת השאלה, מי הם אותם מפריחי עפיפונים? האם מדובר בפעילי טרור או באזרחים? פעמים רבות מדובר בנערים צעירים. האם חמאס שולח אותם בהבטחות שווא, איומים, או שמא הם עושים זאת מרצונם החופשי? אמנם בנט למשל טען שניתן יהיה לפגוע בחולייה רק אם מדובר באנשים מבוגרים. אך החלטה זו על פגיעה הנעשית בשבריר שנייה אינה יכולה להיות תמיד מדויקת. כך או כך, המשוואה שתעמיד ישראל של טיל מול עפיפון לא תראה טוב מבחינה מוסרית בעייני הקהילה הבינלאומית דבר שיעמיד את ישראל באור לא טוב, ויזיק לה קשות מבחינה תדמיתית.

עד כה נראה כי הניסיון של הדרג המדיני היה להגיע להסדרה ארוכת טווח עם החמאס, יש לשער שזו אחת הסיבות לכך שהדרג הצבאי פעל במתינות יחסית מול חמאס. עם זאת, ישיבת הקבינט שנערכה ב-6 באוגוסט 2018, בנוגע לתוכנית ההסדרה ברצועת עזה, הסתיימה בפסימיות בצד הישראלי והקבינט הודיע כי "צה"ל מוכן לכל תרחיש".[2]

על-כן, בשל מצב זה שנוצר, יש לדבר על הפתרון הנוסף אותו מעלים מפעם לפעם. פתרון אשר יש לשקול בכובד ראש לחיוב – חזרה למדיניות הסיכולים הממוקדים ככלי של הגנה עצמית.[3] כלי זה היה חלק בלתי נפרד ממדיניות הביטחון המוצהרת של מדינת ישראל בתקופת האינתיפאדה השנייה והוכיח עצמו כיעיל. במקרה שלפנינו ניתן לבצע סיכולים ממוקדים מול גורמים בזרוע הצבאית אשר מנחים ומכוונים את טרור העפיפונים. כגון: ראשי חוליות הטרור שאחראים לשיגורי העפיפונים או אפילו בכירים שנותנים את ההוראה. באופן זה מנטרלים את השאלה מיהם האנשים אשר עוסקים בפועל בשיגור אותם עפיפוני ובלוני תבערה, צעירים או לאוו, אזרחים או פעילי טרור, שהרי לא בהם נעשית הפגיעה. הסיכול הממוקד עוד טרם השיגור מהווה סוג של ענישה פרטנית שגם גורמת להרתעה: אותו אדם הנותן את ההוראה, או שיש לו תפקיד חשוב ב"קו ייצור הטרור", הוא זה שייפגע. זאת במקביל לניסיון למזער עד כמה שניתן את הנזק הנגרם לסביבתו. אמנם גם סביב כלי זה של סיכולים ממוקדים ישנם דיונים רבים המערבים שיקולים של מוסר שאין להתעלם מהם, אך התועלת הצבאית כתוצאה ממנו היא ככל הנראה משמעותית. 

כלי זה של סיכולים ממוקדים ניתן להפעיל במשולב עם מערכה על התודעה, שתסייע להצדיק את השימוש בו בעיני הקהילה והמוסדות הבינלאומיים. במסגרת מערכה זו, על ישראל להפעיל מערך של דיפלומטיה ציבורית שיעשה שימוש בכל המדיות האפשריות שיאפשרו לקהילה הבינלאומית להבין, ולו במעט, מהו הנזק המצטבר הנגרם לאזרחי ישראל כתוצאה מסוג זה של טרור. כן יודגש שנעשה שימוש באמצעים דיפלומטיים וצבאיים שונים שיסייעו להפסיק לחלוטין את שיגור העפיפונים ובלוני התבערה, לפני שהוחלט לפנות לסיכולים ממוקדים.

מערך משולב זה עשוי להביא לאפקטיביות צבאית מול חמאס במקביל ללגיטימציה יחסית שיכולה להינתן לפעולות הסיכול הממוקד בזירה הבינלאומית.



[1] אברהם ירון, "מתיחות בדרום: ההתנגחויות בקבינט", mako, 15 ביולי 2018, https://www.mako.co.il/news-military/politics-q3_2018/Article-b0e2d18790f9461004.htm

[2] אייכנר איתמר, "הקבינט דן במצב בעזה: הסיכוי להסדר עם חמאס – נמוך", ynet, 6 באוגוסט 2018,  https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5323150,00.html

[3] על-פי מרדכי קרמניצר סיכול ממוקד מוגדר כ"כלי שמשמש לחיסולו של אדם מסוים: מנהיג פוליטי או צבאי, מפקד או פעיל בארגון מחבלים או אדם שנושא באחריות (לפי מידע מודיעיני) לפעולות טרור". בתוך: קרמניצר מרדכי, האם הכול כשר בהתמודדות עם הטרור, הוצ' המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2005, עמ' 5

 

Download Full Publication Download