ATbar דמוגרפיה – הדרך לאושר או לאבדון

דמוגרפיה – הדרך לאושר או לאבדון

15/06/2021 | by Shavit, Shabtai  

העם היהודי בעולם, שני רק לסין באורך חייו ההיסטוריים. מעבר להבדל הזה, יש מספר הבדלים נוספים, ביננו לבין הסינים. החשובים שבהם הם המימד הטריטוריאלי  והמימד הדתי. הסינים אתאיסטים (חסרי דת) ומה שהחזיק אותם כלאום זו הטריטוריה הענקית שבה הם שולטים. הדבק שמאחד אותנו היהודים הוא הדת. כדי להיות לאום אנו זקוקים לטריטוריה אבל לאורך ההיסטוריה הארוכה שלנו, שלטנו בטריטוריה רק לפרקי זמן קצרצרים. בחלק הארי של ההיסטוריה שלנו, היינו קהילה דתית מפוזרת בארבע קצוות תבל ותחת שלטונם של עמים אחרים. חיפשנו אטריבוטים חליפיים לטריטוריה, כדי לטעון שאנו לא רק קהילה דתית אלא עם או לאום ומצאנו אותם בשפה, בתרבות, במסורת וכיו"ב. נוח לנו לטעון שהיהדות (בניגוד לשאר העולם) היא שילוב של דת ולאום.

ארץ-ישראל שהיא ארץ הבחירה, שאותה הבטיח הריבונו של עולם לעמו, יוצרת בעיה מוסרית ומצפונית לכל אלה שרואים את העולם בצבעי שחור ולבן. אנשים מסוגו של אחד-העם, ראו בארץ-ישראל מרכז רוחני בלבד. מאגנס, הנשיא הראשון של האוניברסיטה העברית בירושלים, שהיה ציוני מובהק, הטיף למדינה דו-לאומית. פיטר ביינארט (עילוי יהודי-אמריקאי בן תקופתנו) מטיל ספק אם העם היהודי צריך טריטוריה בשליטתו כדי להתקיים. אני, כרבים אחרים, טוען שהעם היהודי, כדי לשרוד, חייב שתהיה לו מדינה משלו ולא סתם מדינה אלא מדינת – ישראל. להוכחת טענה זו עיינו ערך אוגנדה וניסיונות התיישבות יהודית במקומות אחרים בעולם. בכל מצב אחר, ללא טריטוריה, העם היהודי נתון לסכנת כליה.

במדינת ישראל של היום חיות זו לצד זו שלוש קבוצות אוכלוסייה שונות: ישראלים ציונים; יהודים חרדים; וערבים-פלסטינים.

ב"ביצה" המקומית שבה אנו חיים, אין סיכוי ששלוש הקבוצות הנ"ל, יגיעו אי פעם להבנה, לפשרה ולחיים בהרמוניה. היהדות החרדית לעולם לא תתפשר על הרעיון של מדינת-הלכה. בנוסף ועל ציר הזמן, מצוות פרו-ורבו, שאותה הם מקיימים באדיקות רבה, תגדיל אקספוננציאלית את חלקם באוכלוסייה ותגביר את כוחם האלקטוראלי.

הפלסטינים מנצלים גם הם את הדמוגרפיה, כדי להגדיל את חלקם באוכלוסייה ואת כוחם הפוליטי. בנוסף, הפלח הפלסטיני הדבק בשריעה הקיצונית, לעולם לא ישלים עם קיומה של ישראל כמדינה ריבונית בארץ-ישראל. המהומות בישראל גופה, בעקבות סבב הלחימה האחרון בעזה, מצביעות בוודאות על עליה משמעותית בכוחו של החמאס ברחוב הערבי.

הקואליציה של איראן, חיזבאללה והחמאס, איננה מראה סימני חולשה, אלא להפך. כוחם והתעצמותם הולכים וגדלים.

האנטישמיות כיום, איננה מה שהייתה פעם – שנאת כל מי שהוא ממוצא שמי. האנטישמיות של היום מכוונת ליהודים בלבד. בין אם הם חיים במדינת ישראל או בכל מקום אחר בעולם. בין אם הם חילונים או דתיים. בין אם הם ציונים בין אם לאו. בין אם הם שונאי פלסטינים או לא. אם העולם של פוסט מלחמת העולם השנייה, שמאז עברו 76 שנים, לא הצליח לדכא את האנטישמיות, למרות ועל אף מאמצים אדירים ותקציבי עתק, אין זאת אלא שהאנטישמיות היא חלק מה- DNA של המין האנושי, ועל ציר הזמן ההיסטורי, העוצמה והאינטנסיביות שלה, עולים ויורדים, בכפוף למשתנים אחרים הקיימים בטבע האנושי. ההיסטוריה מלמדת אותנו שמשטרים אוטוריטאריים, לאומנים הם קרקע פורייה וטבעית לצמיחת אנטישמיות. אם אנו בוחנים, מהו הכיוון הכללי שאליו המין האנושי מתקדם בעידן הנוכחי, אין ספק, שהוא מכוון למשטרים לאומניים, אנטי-דמוקרטים, שונאי זרים. אם  אבחנה זו נכונה ולצורך העניין, נוסיף לה משבר כלכלי רציני, יש לנו המתכון המלא ל"שידור חוזר" של  השואה במלחה"ע השנייה!

אני יודע, לבטח יקום איזה חכם תורן ויצטט את ההבל שההיסטוריה איננה חוזרת על עצמה. צר לי לאכזב רבים, אבל דברי מתכתבים עם דברי הבורא לנביא יחזקאל (פרק ג' פסוק י"ז) "בן אדם צופה נתתיך לבית-ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני.

אם עם-ישראל חפץ חיים ורוצה לצלוח בשלום את המילניום הבא, הוא חייב לפתור בדרכי שלום ופשרה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הנושא החרדי הוא פנימי והפתרון שלו פנימי ויחסית קל. קדנציה ממשלתית אחת בת ארבע שנים, ללא המפלגות החרדיות, שתנתק אותם מהפיטמה הכספית, תחזיר אותם למידתם הטבעית.

הסוגיה הפלסטינית יותר מורכבת אבל גם היא פתירה על ציר זמן של מספר שנים. אבני הבניין של הפתרון הן:

-          נכונות אמריקאית להוביל את התהליך.

-          הצעת סעודיה (הליגה הערבית) מ 2002, לפתרון שתי מדינות, כטיוטה למו"מ.

-          ההסכמות שכבר הושגו בין שני הצדדים, ישראל והפלסטינים, מאז ראשית הסכסוך.

-          מעורבות המדינות הערביות המתונות, שאליהן תצטרף גם סעודיה.

-          בהנחת עבודה שבסוף המו"מ בין הצדדים, תשארנה סוגיות בלתי פתורות, תידרש הפעלת לחץ על שני הצדדים, מצד ארה"ב והמדינות המתונות.

פתרון כפוי? כן! הוא עדיף על פני הנצחת הסכסוך!

 


* הדעות המובעות בפרסום זה הן אך ורק של המחברים / ים ואינן משקפות בהכרח את דעותיו של המכון הלמדיניות נגד טרור (ICT).

 
Download Full Publication Download