ATbar אפגניסטן בצל הנסיגה של כוחות ארה"ב ונאט"ו: השלכות אסטרטגיות ואתגרים בטחוניי

אפגניסטן בצל הנסיגה של כוחות ארה"ב ונאט"ו: השלכות אסטרטגיות ואתגרים בטחוניי

27/07/2021 | by Barak, Michael (Dr.)  

הנסיגה של כוחות ארה"ב ונאט"ו מאדמת אפגניסטן האמורה להסתיים בסוף אוגוסט השנה, מסע הכיבושים המהיר של ארגון טליבן האפגאני על עשרות מחוזות במדינה המשוסעת ובחישתם של שחקנים אזוריים באפגניסטן דוגמת רוסיה, איראן, פקיסטן וסין טומנות השלכות אסטרטגיות מדאיגות על עתידה של אפגניסטן ומציבות אתגרים פוליטיים ובטחונים על  מדינות המרחב. חמור מכך הוא האיום הרובץ לעתיד החברה האזרחית האפגאנית שזכתה להתחנך במשך כשני עשורים על ערכים ליבראליים ודמוקרטיים. אם טליבן ישתלט על אפגניסטן, עלולה אפגניסטן להפוך שוב למוקד עבור הטרור הגלובאלי ולאיים על העולם המערבי לרבות על מדינת ישראל.

המלחמה באפגניסטן היא המלחמה הארוכה בתולדותיה של ארה"ב. במשך כעשרים שנה ניהלה ארה"ב מאבק עיקש נגד קני הטרור של ארגון אל-קאעדה וארגון טליבן האפגאני. בלית ברירה, היא נגררה למלחמה זו  בעקבות פיגועי ה- 11 בספטמבר 2001. אמנם, היא השכילה לשחוק את כוחו של ארגון אל-קאעדה, לחסל עשרות ממנהיגיו הבכירים ולאלץ רבים מהם למצוא מקלט מחוץ לאפגניסטן כמו באיראן ובפקיסטן. אך יחדי עם זאת, כוחו של ארגון אל-קאעדה לא נשבר וכמה מאות פעיליו עודנם נמצאים על אדמת אפגניסטן חרף הכחשות טליבן.

בפברואר 2020, הנשיא הקודם, דונלד טראמפ, השכיל לגבש הסכם הבנות עם טליבן ("הסכם דוחא")  שבמסגרתו התחייב לשחרר אסירים מקרב חברי טליבן ולהסיג את כוחות צבא ארה"ב מאפגניסטן בתוך 14 חודשים. זאת בתמורה להתחייבות טליבן שלא להעניק מקלט לאל-קאעדה ולנהל משא ומתן לשלום עם המשטר הפרו אמריקאי בקאבול במטרה להבטיח את יציבות המדינה. בחירתו של ביידן לנשיאות ארה"ב עיכבה את הנסיגה המתוכננת נוכח רצונו לבחון מחדש את פרטי ההסכם. הנהגת טליבן הדגישה כי מדובר בהפרה של ההסכם ואיימה  להגביר את היקף הפעילות הצבאית נגד הכוחות האמריקאים. החשש מפני אסקלציה ביטחונית באפגניסטן הובילה את ביידן להורות באופן מפתיע על נסיגה מיידית החל מיולי השנה עד סוף אוגוסט למעט כוח של 650 איש שיאבטח את קאבול. עד כה פונו כ- 90% כוחות ובסיסים אמריקאיים באפגניסטן לרבות בסיס בגראם הנודע לשמצה שבו הוחזקו ועונו פעילי טליבן.

הנסיגה האמריקאית סופגת ביקורת נוקבת נרחבת, הן מצד דמוקרטים ורפובליקנים בארה"ב, כוחות נאט"ו והן הממשל האפגאני החוששים כי היא תוביל לנפילת כל אפגניסטן לידי טליבן. אנשי ביון במערב מזהירים כי אפגניסטן עלולה להפוך שוב לשטח הפקר עבור פעילי טרור ולאיים על הביטחון הלאומי של מדינות רבות בעולם. סר אלכס יונגר, שעמד עד לאחרונה בראש גוף הביון הבריטי 16M, הזהיר כי לאל-קאעדה ולדאע"ש יכולת להשתקם ולהתבסס שוב באפגניסטן. הוא הזהיר כי, אם בעלות הברית של הממשל האפגאני יפנו לאחרון עורף הרי שאיום הטרור יגבר באופן ניכר.

האוכלוסייה האזרחית באפגניסטן מגלה יחס אמביוולנטי כלפי הנסיגה. מחד גיסא, היא מברכת על המהלך ומאידך גיסא היא מותחת ביקורת על הנסיגה בטענה כי לא הושג הסדר המבטיח יציבות ביטחונית לאפגניסטן. צעירים אפגאנים רבים מביעים חשש מפני השתלטות של טליבן על המדינה שתאיים על חירויות הפרט, חופש העיתונות, זכויות המיעוטים והנשים, והשגי החינוך והדמוקרטיה שטופחו במשך כשני עשורים. פחד זה מוביל כבר עתה להקמת מיליציות מקומיות המבקשות לבלום את התפשטות טליבן.

ארגון טליבן איננו מסווה את שאיפתו להשתלט מחדש על כל שטח אפגניסטן. לראייתו, הממשל בקאבול איננו לגיטימי שכן מדובר בממשל פרו מערבי המגן על אינטרסים אמריקאים. בפרסומיו, מבהיר טליבן כי שחרור אפגניסטן יושג בשילוב מושכל של "דעוה חכמה", דהיינו עידוד חברי הצבא הלאומי האפגאני להניח את נשקם ולהפסיק את שיתוף הפעולה עם הממשל האפגאני תוך כדי הסתייעות במנהיגי שבטים כמתווכים מטעם טליבן; ושל הטלת מצור על בסיסי צבא ומתקפות יזומות נגד מתנגדים. מטרה זו איננה נראית ברת הישג בטווח המיידי בשל נחיתותו הצבאית של טליבן. לרשותו כוח צבאי בן 60,000 חיילים בעוד לממשל האפגאני 300,000 חיילים המצוידים בנשק מתקדם ובעלי הכשרה צבאית אמריקאית. עם זאת, טליבן הוכיח כי לחימה נחושה לאורך זמן הצליחה להביא לנסיגה של רוב  הכוחות הזרים מאפגניסטן. זאת לצד שימוש  בלוחמה פסיכולוגית נגד יריביו שנועדה לגרום לדמורליזציה בשורותיו ולפורר את כוחו של הצבא הלאומי של אפגניסטן.

ארגון טליבן וכמו גם שלוחות אל-קאעדה ופלגים סלפים ג'האדים במזה"ת כמו בסוריה וברצועת עזה מתארים את הנסיגה האמריקאית כניצחון מזהיר על מעצמה מערבית. השיח' עבד אל-מהדי אל-ראזק, חכם הלכה סלפי ג'האדי בולט המזוהה עם ארגון המורדים הגדול ביותר באידליב "היאת תחריר אל-שאם" מפציר בחסידיו לאמץ את המודל הטליבני בלחימה נגד משטר אסד. לראייתו, שמירה על אחדות שורות הלוחמים ועקרונות האסלאם, המשך לחימה נחושה נגד כוחות האויב ושימוש בדעוה הם ה"מרשם" להשגת ניצחון.

הנסיגה האמריקאית משפיעה באופן ניכר גם על הזירה הגיאופוליטית ועל הדינמיקה בין מדינות שונות המבקשות לקדם את האינטרסים הביטחוניים, הפוליטיים והכלכליים שלהן באזור:

א.   איראן. המשטר האיראני בראשותו של ראיסי מוצא לנכון לשמור על קשרים טובים הן עם ארגון טליבן והן עם הממשל בקאבול. זאת על רקע שאיפתו של ראיסי לשקם את כלכלת איראן על רקע התקדמות שיחות הגרעין עם ארה"ב דרך שמירה על יחסי סחר תקינים עם אפגניסטן. הממשל האיראני שואף לשמור גם על שלום המיעוט השיעי ההאזרי הפרו איראני שחי במרכז אפגניסטן, בין השאר, דרך בחינת הקמת מיליציה  שיעית שתגן עליו.

ב.   סין, מנהלת גם היא שני ערוצי הידברות, אחד עם הטליבן והשני עם הממשל בקאבול.  אך היא נזהרת מהשקעות מסיביות במדינה בשל אי הבהירות הביטחונית. לצד זאת, הממשל הסיני מגלה רגישות גבוהה להימצאותם של לוחמים אויגורים מוסלמים על אדמת אפגניסטן הנלחמים לצד כוחות טליבן. הממשל הסיני הצליח לחלץ מידי טליבן התחייבות שלא לתת יד לאויגורים להפוך את אפגניסטן לבסיס תכנון והוצאת פיגועי טרור נגד יעדים סיניים. אולם, נראה כי טליבן משלם מס שפתיים של רצונו ליצור שקט תעשייתי עד שישכיל להשתלט מחדש על כל אפגניסטן. בפועל לוחמים אויגורים פועלים על אדמת אפגניסטן ומקדמים שיח אנטי סיני מובהק המתאפיין בחובת האומה המוסלמית לסייע להם לשחרר את חבל שיניאנג שבמערב סין מידי הממשל הסיני, ולהקים בו אוטונומיה אסלאמית שתיטיב עם תושביה המוסלמים, וזאת באמצעות ג'האד.

ג.   רוסיה. מוסקבה מנצלת את ההתפתחויות באפגניסטן כדי להעמיק את השפעתה על מדינות מרכז אסיה דוגמת אוזבקיסטן וקזחסטן, בין השאר, דרך הצעת סיוע צבאי וידע ללוחמה נגד טרור בטענה כי הוא עלול לזלוג אליהן משטח אפגניסטן. בכך שואפת רוסיה גם לסכל את כוונת ארה"ב להציב כוחות אמריקאים על אדמת אוזבקיסטן, טג'יקיסטן או קזחסטן הגובלות עם אפגניסטן.

ד.   פקיסטן והודו. פקיסטן רואה לנכון לשמור על קשרים טובים עם טליבן האפגאני, בין השאר, בשל האהדה שלה הוא זוכה בקרב סקטורים רבים בחברה הפקיסטנית ומתוך מחשבה כי הארגון יכול לסייע בפגיעה בביטחונה הלאומי של הודו. המשטר ההודי החושש מפני התעצמותו של טליבן וקשריו עם המודיעין הפקיסטני רואה לנכון לתמוך בממשל בקאבול כדי לסכל מגמה זאת.

ה.   טורקיה. ההסכם המתגבש בין טורקיה לארה"ב לגבי הצבה של כ- 500 חיילים טורקים בקאבול במטרה לשמור על מוסדות הממשל ושדה התעופה המרכזי יכול להיחשב כמחווה של ארדואן שנועד לשפר את יחסיו עם ממשל ביידן ועם ברית נאט"ו. אולם, ייתכן כי ארדואן מנצל את ההתפתחויות הגיאופוליטיות כדי להעמיק את השפעת טורקיה באזור, כפי עשה בהקמת מאחזים טורקיים באזורי קונפליקט אחרים דוגמת צפון סוריה, לוב וסומליה. בין אם כוונתו זו או אחרת, נראה כי היחסים בין טליבן לטורקיה מחריפים. ארגון טליבן ביציאה לג'האד נגד הכוחות הטורקים בטענה כי הם מהווים חלק מברית נאט"ו ולכן שמדובר בכוח זר שיש לגרשו מהמדינה. ארדואן מצדו נוקט גם הוא ברטוריקה חריפה ותובע מטליבן להפסיק את כיבוש אפגניסטן.

 

לסיכום, ניכר כי ארגון טליבן השכיל לגבש ניצחון תודעתי משמעותי על יריביו על רקע  הנסיגה האמריקאית. כך הוא מקדם נרטיב ניצחון הגורס כי למרות נחיתותו המספרית, הצבאית והטכנולוגית הצליח להביס מעצמה מובילה הודות למלחמה עיקשת ונחושה לאורך כשני עשורים. החשש הכבד הוא כי אפגניסטן בדרכה למלחמת אזרחים נוספת והיא עלולה להפוך שוב לבסיס טרור גלובאלי שישמש מקום מבטחים עבור פעילי טרור שונים. הלגיטימציה שמעניקות איראן, קטר ורוסיה לטליבן, בין השאר, דרך מיסוד קשרים דיפלומטיים ופתיחת שגרירות של ארגון טליבן על אדמת קטר רק מחזקת את מעמדו. סגן שגריר רוסיה בהודו הרחיק לכת משהצהיר כי מוטב שהעולם ייתן לטליבן לגיטימציה פוליטית כפי שהוא נותן לחזבאללה הלבנוני מכיוון שיש לראות בו חלק בלתי נפרד מאפגניסטן.  פסיקתו של ביידן ביוני השנה כי עתידה של אפגניסטן מופקד כעת בידי בני העם האפגאני מעורר בצדק חששות כבדים לגבי גורלה של האוכלוסייה האזרחית והיציבות של המשטר הפרו אמריקאי בקאבול. כבר עתה, ניכר זרם גובר של פליטים אפגאנים שנס מאזורים שעליהם השתלטו כוחות טליבן, ומוצא מקלט באיראן ובפקיסטן. מלחמת אזרחים באפגניסטן המשוסעת תשפיע לא רק עליה אלא גם על מדינות המרחב והקהילה הבינלאומית.

Download Full Publication Download